עתה דמיין את ההשלכה האחרונה.

התכלית אינה שאדם אחד ייעשה מלכות.

העולם כולו נעשה מסוגל למלכות.

התרבות האנושית עצמה נעשית כלי.

הכלכלה נעשית נאמנות.

הפוליטיקה נעשית אחריות.

הידע נעשה ענווה.

הטכנולוגיה נעשית שירות.

היחסים נעשים ברית.

הבתים נעשים מקדשים.

השוני נעשה תנאי לייחוד ולא תירוץ לשליטה.

הארץ אינה נעלמת.

הארץ נעשית מודעת למה שהיא מקבלת.

ואז אפשר לשמוע את הנבואה בלא הפשטה:

כל הארץ נעשית כסא.

לא משום שהחומר נעשה אלוקות.

אלא משום שהחומר חדל להעמיד פנים שהוא קיים בלא הקב״ה.