הביטוי מכיל סוד.

הקב״ה אינו זקוק לדבר.

הבריאה אינה מוסיפה שום שלמות לעצמותו.

ואף על פי כן הוא רוצה מרצונו החופשי ביחס שבדרך של מלוכה.

לפיכך מלכות היא המידה האלוקית המכוונת במפורש ביותר אל הזולת.

בדיוק לכן אורה של חוה קדמונה הולם את מלכות בעוצמה כזאת.

כל משמעותה של הספירה מניחה מראש את המקבל.

חכמה ניתנת להיתפס כחכמה.

אך מלוכה בלא ממלכה אינה מלוכה מגולה.

הזולת אינו מקרי למלכות.

הזולת הוא המקום שבו מלכות מופיעה.

אפשר שזהו הכבוד התיאולוגי העמוק ביותר שהתורה נותנת ליחס.

הקב״ה נשאר שלם לאין־ערוך גם בלעדינו.

ואף על פי כן בחר באופן גילוי שבו לתשובתנו יש חשיבות.

לא משום שאנו משלימים את עצמותו.

אלא משום שרצה בממלכה שבה נבראים סופיים יכולים להשיב.

הכבוד ניתן, לא נקנה.