חלק VI — השיבהפרק 51 מתוך 74
מלכות כפנים המופנות אל העולם
מסגרת חוה קדמונה משתמשת בלשון פנים ואחוריים כדי להבחין בין מבנה תפקודי ובין נוכחות יחסית. בסינתזה שלה, המבנה הקלאסי מכובד כסידור המאפשר לעולמות להתקיים, ואילו חוה קדמונה מכנה את הכיוון של הפנים המופנות אל היחס.
מלכות היא המקום שבו הפנים הללו נעשות נראות בתוך העולם.
פנים אינם רק חזיתו של ראש.
פנים הם המקום שבו האישיוּת נעשית מפגש.
עיניים.
הבעה.
הכרה.
המילה העברית ״פנים״ צורתה רבים, כאילו לפנים יש תמיד ריבוי, המשתנה תמיד לפי היחס.
להפנות את פניך אל הזולת פירושו להכיר בו.
בכך ניתן עומק יוצא דופן לברכת כהנים.
היא פותחת בשמירה:
יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ
״יברכך ה׳ וישמרך״ (במדבר ו׳:כ״ד).
ואחר כך היא פונה אל הפנים:
יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ
״יאר ה׳ פניו אליך ויחנך״ (במדבר ו׳:כ״ה).
וכן:
יִשָּׂא ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם
״ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״ (במדבר ו׳:כ״ו).
שלושה פסוקים, של שלוש מילים, אחר כך חמש, אחר כך שבע.
הברכה מתרחבת בעודה נאמרת.
ברכה ושמירה ניתנות.
אך ההארה וההינשאות ניתנות כפנים.
הברכה אינה אור בלבד.
היא אור מכוון.
אור היודע אל מי הוא פונה.
והיא אינה נחתמת באור.
היא נחתמת בשלום.
השלום הוא מה שאור מכוון מאפשר.
זו מלכות בכיוון של חוה.