עתה נוכל לטעון טענה חזקה יותר.

העולם אינו רק נברא בדיבור אלוקי.

העולם נברא מסוגל לתשובה.

אפשר שזו אחת התכליות העמוקות ביותר של מלכות.

אך בני אדם שוכנים בהעלם.

אנו יכולים לומר לא.

ולכן יש חשיבות לכן.

אנו יכולים לשכוח.

ולכן יש חשיבות לזיכרון.

אנו יכולים לחוות את עצמנו כעצמאיים.

ולכן המסירה יכולה להיעשות ממשית.

אנו יכולים לשתוק.

ולכן יש חשיבות לתפילה.

אנו יכולים להשתמש בחומר באנוכיות.

ולכן יש חשיבות למצווה.

הבריאה מכילה את אפשרות התשובה.

והתשובה הזאת עולה מן המקום הנמוך ביותר.

האינסופי אומר:

ובסופו של דבר העולם אומר:

אותו ״אמן״ הוא מלכות.

כל ברכה מבינה זאת.

אדם אחד מברך.

אחר אומר:

אמן.

האמן אינו מתחרה בברכה.

הוא חותם אותה.

המקבל תורם דבר שהמברך לא היה יכול לספק לבדו:

תשובה.