מלכות היא מה שבא כשההתהוות חייבת סוף סוף ללבוש צורה.

מה שעוּבּר חייב להיוולד.

בכך נוצר קצב לאורך הספירות התחתונות.

יסוד מכנס.

מלכות מגלה.

יסוד הורה יחס.

מלכות נותנת לו עולם.

אפשר ליישם זאת כמעט על כל תהליך יצירה.

רעיון אינו עדיין ספר.

מנגינה אינה עדיין הקלטה.

חזון אינו עדיין מוסד.

אהבה אינה עדיין נישואין.

אמונה אינה עדיין עבודה.

חמלה אינה עדיין צדקה.

רעיון משיחי אינו עדיין גאולה.

מלכות שואלת את השאלה האחרונה חסרת הרחמים:

היכן זה?

איזו צורה זה לבש?

מי יכול לחיות בתוכו?

אם דבר לא השתנה בעולם, האור עדיין לא השלים את עצמו.