הטכנולוגיה עושה זאת חי.

יותר מעורבות.

יותר התראות.

יותר שכנוע.

יותר תפוקה.

יותר מהירות.

זו השפעה בלא די דאגה לכלי.

אך טכנולוגיה שעוצבה בידי מלכות הייתה שואלת שאלות אחרות.

מה האדם הזה יכול להחזיק?

איזה הקשר הוא זקוק לו?

למה נעשה המידע הזה לאחר שנכנס לחיי אדם?

האם המערכת רק מגבירה שידור, או שהיא עוזרת למקבל להבין?

האם היא מגבירה כפייתיות, או תומכת בבחירה?

האם היא מציפה, או מלווה?

האם היא יודעת מתי השתיקה היא חלק מן השירות?

השאלה אינה אם הטכנולוגיה קדושה או אינה קדושה.

השאלה היא ארכיטקטונית.

האם הזרם נע רק החוצה?

או שהוא יכול לשוב?