אפשר שאחד הביטויים המהפכניים ביותר בכל הטיפול של חוה קדמונה הוא פשוט:

מלכות מקשיבה.

מה פירוש לבנות שלטון סביב זה בלא לאבד סמכות?

מלך שאינו מקשיב לעולם אינו יכול באמת להכיר את הממלכה.

ממשלה שרק משדרת מדיניות נעשית בסופו של דבר עיוורת לתוצאה החיה.

מורה שרק מדבר אינו יכול לדעת אם נלמד דבר.

הורה שרק מורה אינו יכול להכיר את הילד.

רב שרק משיב עלול לעולם לא לשמוע את השאלה האמיתית.

מורה רוחני שאי אפשר לתקנו כבר בלבל בין מסירה ובין אמת.

הקשבה אינה אפוא היעדר הנהגה.

היא הזרם החוזר של ההנהגה.

המבנה שולח דבר מה למטה.

המציאות משיבה.

מערכת בשלה יכולה לקבל את התשובה.

התובנה הזאת דחופה במיוחד בעידן של שידור אינסופי.

האנושות נעשתה טובה להפליא בשליחה.

מסרים.

פרסום.

וידאו.

מידע.

פקודות.

התראות.

תוכן.

נתונים.

אותות.

בנינו יסוד עולמי.

אך האם בנינו מלכות עולמית?

האם אנו יכולים לקבל?

האם אנו יכולים לעכל?

האם אנו יכולים להבחין בין אות לרעש?

האם אנו יכולים לתת לידע להיעשות חכמה?

האם תרבות יכולה לעכל את מה שהיא יודעת?

משבר המידע המודרני עשוי להיות, לפחות בחלקו, משבר של מלכות.

בנינו משדרים חזקים ממקלטים.