לאורך כל הירידה נראה הדבר כקו.
מעגל היה עוד בטרם הגעת אל תחתיתו.
נעוץ סופן בתחילתן
Na'utz sofan b'techilasan.
״נעוץ סופן בתחילתן.״
חלק II — המפנהפרק 9 מתוך 74
״נָעוּץ סוֹפָן בִּתְחִלָּתָן״: הסוף נוגע בהתחלה
ספר יצירה מלמד:
נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן
״נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן.״
זהו זה מכבר עיקרון קבלי יסודי. הספירות אינן מהוות שרשרת קווית בלבד. לסוף יש יחס נסתר אל ההתחלה.
לפיכך יש למלכות קרבה יוצאת דופן אל כתר.
התחתונה נוגעת בעליון.
הממלכה שלמטה מחוברת בסוד אל הכתר שלמעלה.
הדבר נראה אף מבחינה לשונית. כתר הוא עטרה. מלכות היא ממלכה. אי אפשר לדבר במלואו על כתר בלא מלוכה, ולא על מלוכה בלא הכתרה.
חכמה מבינה.
בינה מרחיבה.
המידות מתייחסות.
אך כתר ומלכות מכתירים את המבנה כולו דרך סוד הריבונות.
בהתחלה יש רצון לממלכה.
בסוף יש ממלכה המסוגלת להשיב לרצון.
וביניהם מונח כל התהליך שבו התשוקה נעשית ראויה למגורים.
נקודת המבט של חוה קדמונה מאפשרת לנו לומר דבר נוסף. כתר ניתן לצייר כמה שמקיף את מה שאינו יכול עדיין להכילו. מלכות נעשית הכלי שלאחר ירידה שלמה מסוגל לשוב אל מה שהקיף אותו.
הכתר שלמעלה נעשה לבסוף הכתר העולה מלמטה.
כאן נכנס ״אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ״ (משלי י״ב:ד׳) אל הדמיון המיסטי. עטרה אינה מחליפה את הראש. היא מקיפה אותו מלמעלה. מסגרת חוה קדמונה שומרת על הדימוי הזה שוב ושוב: הכתר מקיף את הראש בלא לכרות אותו. שיווי המשקל שלה הוא שלמות, לא היפוך.
מלכות אינה עולה על ידי הריסת מה שקדם לה.
הפרי אינו נוקם בשורש.
הבית אינו תוקף את הפיגומים.
התשובה אינה מבטלת את המילה שקראה לה.
הכתר מגלה למה הראש היה.