חלק II — המפנהפרק 8 מתוך 74
״סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה״
פיוט השבת ״לכה דודי״ נותן את השורה:
סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה
״סוף מעשה במחשבה תחילה.״
מה שנראה אחרון בביצוע יכול היה להיות ראשון בכוונה.
עיקרון זה חיוני לקריאת חוה קדמונה של מלכות. הספירה התחתונה מופיעה אחרי כל השאר, אך אם התכלית האלוקית היא דירה למטה, כל הירידה הייתה כבר מכוונת אליה.
מלכות הייתה אחרונה בסדר.
היא לא הייתה אחרונה בתכלית.
זו גדולתה הנסתרת של הספירה האחרונה.
דמיין אדריכל המבלה שנים בשרטוטים, בחישובים וביסודות. הבית מקבל בסופו של דבר שולחן אוכל. השולחן מופיע כמעט באיחור אבסורדי בסדר הדברים. הבטון בא ראשון. הפלדה באה ראשונה. קירות, חשמל, אינסטלציה, גגות ובדיקות באו ראשונים.
אך אם התכלית הייתה בית שבו אנשים יישבו יחד, יאכלו, ידברו, יצחקו ויחיו — השולחן היה נוכח בכוונה עוד בטרם נוצק היסוד הראשון.
הפיגומים באו קודם.
הדירה הייתה הסיבה.
זהו בדיוק סוג ההיפוך שמסגרת חוה קדמונה מדגישה כשהיא אומרת שקצה הקבלה הוא המוציא את התכלית לפועל, וכשהיא מזהירה שפיגומים אינם יכולים לשמש בית.
מלכות היא השולחן.
לא משום שהיא חולין.
אלא משום שכאן הבית נעשה בית.