בכך ניתן למלכות ממד סיפורי.

מלכות אינה רק מקבלת אירועים.

היא הופכת אירועים לחיים.

שני אנשים יכולים לעבור את אותן עובדות ולשכון בסיפורים שונים.

מלכות נעשית אז המקום שבו השילוב הזה מתגלם.

נפגעת.

אינך רק הפגיעה.

הצלחת.

אינך רק ההצלחה.

חטאת.

אינך רק החטא.

סבלת.

אינך רק הסבל.

ניתן לך.

אינך רק המתנה.

מלכות אוספת את הפרקים בלא לבלבל שום פרק עם הספר כולו.

זה מה שהתורה עושה עם ההיסטוריה היהודית.

מצרים ממשית.

וכן סיני.

עגל הזהב ממשי.

וכן התשובה.

חורבן המקדשים ממשי.

וכן הברית.

הגלות ממשית.

וכן ״וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם״.

הסיפור היהודי לעולם אינו מתרפא בהעמדת פנים שהחושך לא היה.

הוא מתרפא בסירובו לתת לחושך להיעשות המספר האחרון.

זהו מעשה מלכותי עמוק.