מלכות

חלק IV — הדירהפרק 25 מתוך 74

מלכות כנוכחות במקום ריחוק

מלוכה משמעה בדרך כלל ריחוק.

אין נכנסים כלאחר יד לחדר הכסא.

מלך מושל דרך הוד.

הקבלה מכירה את הממד הזה, והוא ממשי. ליראה יש חשיבות. התחושה שהקב״ה הוא לאין־ערוך מעבר לנברא מגינה על הייחוד מפני התמוטטות האלוקות אל תוך צרכינו הרגשיים.

ואף על פי כן אומרת התורה גם:

וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה׳ אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם

״ואתם הדבקים בה׳ אלוקיכם חיים כולכם היום״ (דברים ד׳:ד׳).

המלך הנשגב הוא גם זה שהנשמה דבקה בו.

עדשת חוה קדמונה מכניסה את התנועה השנייה הזאת אל מלכות. הניגוד האופייני לה הוא ״גזרה סמכותית מלמעלה״ ו״עדות נוכחת מבפנים״.

לפיכך ייתכן שהריבונות העמוקה ביותר אינה נראית תמיד כריחוק.

לפעמים מעשה הריבונות הוא להישאר נוכח.

הורה היושב ליד ילד מפוחד אינו בעל כוח פחוֹת משום שירד אל הרצפה.

מורה הכורע ליד תלמיד מתקשה לא ויתר על סמכותו.

ירידת הנוכחות אינה הרס הנשגב.

היא מה שהנשגב יכול להרשות לעצמו לעשות, משום שאין הוא מאוים מן הקרבה.

השכינה יכולה לשכון בקרבנו משום שהקב״ה אינו נעשה קטן יותר בהיותו נוכח.