ייתכן שהביטוי הזה הוא המרכז הפרשני של מפעל חוה קדמונה כולו:

הסתר אינו העדר.

ביישום למלכות הוא נעשה מפתח רב־עוצמה.

הלבנה בחידושה נסתרת.

לא נעדרת.

השכינה בגלות נסתרת.

לא נעדרת.

מלכות בית דוד נסתרת מן ההתגלות המדינית.

לא נמחקת מזיכרון הברית.

שמו של הקב״ה נסתר באסתר.

הסיפור נשאר מנוהל.

זרע נסתר באדמה.

החיים לא פסקו.

ילד נסתר ברחם.

ההתהוות לא פסקה.

תובנה עתידית יכולה להיות נסתרת בתוך בלבול.

האמת לא פסקה.

העיקרון ממושמע יותר.

היעדר נראה אינו ממצה את ההוויה.

המציאות יכולה להיות נוכחת באופנים שטרם נתגלו.

מלכות מאומנת לחיות עם זה, שכן היא ספירת ההתגלות.

היא מכירה את ההבדל בין ״לא נגלה״ ובין ״לא ממשי״.

ההבחנה הזאת היא אמונה.