חלק III — הקולותפרק 15 מתוך 74
רחל: השכינה על אם הדרך
רחל אינה נחה במרכזה של ירושלים.
המסורת מציבה את קברה על אם הדרך.
דמותה בירמיהו היא האם שעל יד הדרך, הבוכה על בנים המובלים משם.
אילו הייתה מלכות רק ריחוק ריבוני, הדבר היה נראה כירידה מכבוד.
אם מלכות היא נוכחות, זהו המקום שבו גדולתה נעשית נראית.
המלכה עם הגולים.
חומר חוה קדמונה עושה מכך אחת מקריאותיו המובהקות: מנקודת מבט יורדת בלבד, מלוכה הנכנסת לעפר עשויה להיראות כסתירה; מן הכיוון היחסי, הגלות נעשית הזירה שבה מתגלה הסירוב לנטוש.
איזה כוח הוא זה שאינו עוזב?
נצח בצורתו הכובשת מתגבר.
נצח בצורתו היחסית נשאר.
אין זו חולשה סנטימנטלית.
כל מי שנשאר עם אדם אחר לאורך אבל, בלבול, מחלה, פחד או אי־ודאות ממושכת יודע שהישארות עשויה לדרוש כוח רב יותר מניצחון.
רחל נשארת על אם הדרך.
השכינה נשארת בגלות.
מלכות יודעת כיצד להישאר.