חלק III — הקולותפרק 16 מתוך 74
רות: הכלי הריק בשורש הכסא
ואז באה רות.
אילו רצה אדם להמציא יוחסין מלכותיים לפי היגיון פוליטי רגיל, היה פותח אולי במשפחת אצולה עתיקה בעלת עושר, אדמה, מוניטין צבאי וּודאות חברתית.
התורה עושה דבר אחר.
שושלת דוד עוברת דרך אלמנה מואבייה הנכנסת לבית לחם כמעט בלא כלום.
היא אומרת לנעמי:
עַמֵּךְ עַמִּי וֵאלֹקַיִךְ אֱלֹקָי
״עמך עמי ואלוקיך אלוקי״ (רות א׳:ט״ז).
אין זו ריקנות כהיעדר זהות. זו קבלה של ברית עמוקה כל כך עד שזהות חדשה נעשית אפשרית.
רות מלקטת.
היא אוספת את מה שאחרים משאירים אחריהם.
היא עומדת בשדה כמקבלת שיירים.
וגנוזה בתוך העוני הנראה הזה מלוכה.
דוד בא.
משיח בא.
השדה אינו נראה ככסא.
מלכות לעתים רחוקות נראית כך בתחילה.
זה אחד מסודותיה.