סוף סוף אנו מוכנים לשוב שוב אל לשון הזוהר.

אפשר שאין פירוש הביטוי שלמלכות חסרה הוויה.

אפשר שהוא מגלה מהי ההוויה באמת.

לשום דבר בבריאה אין קיום ״משלו״.

מלכות פשוט יודעת זאת.

אבן ניזונה מן הקב״ה.

מלאך ניזון מן הקב״ה.

גלקסיה ניזונה מן הקב״ה.

צדיק ניזון מן הקב״ה.

ההבדל אינו בין תלות ובין עצמאות.

אין עצמאות אמיתית.

ההבדל הוא בין תודעה ובין העלם.

מלכות היא הספירה שבה הקיום המתקבל יכול להיעשות מודע לעצמו כמתקבל.

ה״כלום״ שלה הוא אפוא האמת של הכול.

כל הנבראים הם ״לית לה מגרמה כלום״.

מלכות היא המראה הצלולה די הצורך לומר זאת.

הוא נעשה יחס.