לכן מלכות מכילה היפוכים כה רבים.

היא אחרונה, ולכן נושאת את התכלית שהייתה ראשונה.

היא מקבלת, ולכן נעשית מסוגלת להוציא לאור.

אין לה משלה כלום, ולכן היא יכולה להחזיק הכול בלא להפכו לאנוכיות.

היא הלבנה, ולכן היא מביאה אור לתוך הלילה.

היא דיבור, ולכן עליה להקשיב תחילה.

היא הכסא, ואף על פי כן אמתה העמוקה ביותר היא ״לך ה׳ הממלכה״.

היא יורדת לגלות, ולכן היא מגלה נוכחות שאינה נוטשת.

היא ארץ, ולכן היא מגדלת את מה שהשמים רק נותנים.

היא שבת, ולכן היא עושה את ששת הימים בעלי משמעות.

היא התורה שבעל פה, ולכן היא מכניסה את הגילוי אל פרטי החיים.

היא דוד, המלך הקורא לעצמו עבד.

היא רחל, האם על אם הדרך.

היא רות, הזרה שריקנותה מסתירה שושלת.

היא אסתר, האישה הנסתרת הנעשית מלכה.

היא כנסת ישראל, הכינוס ההופך נשמות רבות לעם.

היא השכינה, השוכנת במקום שבו העולם חש רגיל ביותר.

היא האות האחרונה של הבניין.

ואז המשפט מתחיל להשיב.