אפשר שזו המסגור המלכותי המרכזי מחדש של הגאולה.

לעתים קרובות אנו מדמיינים את הגאולה כתוספת אור מציפה.

ואמנם הנביאים מדברים על דעת וגילוי יוצאי דופן.

אך תוספת אינסופית של אור בלא כלי הולם הייתה הורסת ולא גואלת.

הנס העמוק יותר הוא שהעולם נעשה מסוגל לקבל את מה שכבר אמת.

הקב״ה כבר אחד.

ההשגחה האלוקית כבר ממשית.

כל דבר נברא כבר תלוי בחיות אלוקית.

התורה כבר חכמה אלוקית.

השכינה כבר נוכחת.

מה שמשתנה הוא היכולת.

הכלי נעשה צלול.

העולם יכול להחזיק דעת את ה׳ בלא לחדול מהיותו עולם.

לכן מטפורת הים של ישעיהו מושלמת:

יצור בים אינו רק יודע בשכלו שהמים מקיפים אותו.

המים הם סביבתו.

הגאולה פירושה שתודעת אלוקות נעשית סביבתית.

מלכות נעשית האטמוספרה של המציאות.