כל מבנה קדוש מטיל צל כשהוא נכרת ממקורו.

חסד בלא גבורה יכול להציף.

גבורה בלא חסד יכולה להיעשות אכזריות.

נצח יכול להיעשות השתלטות.

הוד יכול להיעשות שיתוק.

יסוד יכול להיעשות השפעה חסרת הבחנה.

ומלכות יכולה להיעשות עבודה עצמית.

הדבר מסוכן במיוחד משום שלשון הריבונות הפנימית מושכת.

בתחילה יכולות אמירות אלו להישמע כשחרור משליטה.

אם נוטלים אותן כמוחלטות, הן פרעה בבגדים רכים יותר.

מלכות של תורה לעולם אינה נעשית מוחלטת לעצמה.

הממלכה שלך היא.

האם הקול העולה עדיין מקשיב?

האם הידיעה הפנימית נשארת נתונה לדין תורה?

האם הריבונות נשארת מסוגלת לברית?

האם הנוכחות עדיין מכירה בנשגב?

האם הכתר נשאר מחובר לראש?

האם המקבל עדיין יודע שיש מה לקבל?

אם לא, המעגל לא נסגר.

הזרם התקצר בחזרה אל תוך העצמי.

זהו תוהו.