זהו אחד הסמלים העתיקים והעיקשים ביותר בדמיון הקבלי. ללבנה אין אור נראה משלה. היא מקבלת את אורה של החמה. מכאן ההשוואה ל״לית לה מגרמה כלום״.

ואף על פי כן קריאת חוה קדמונה מבחינה בדבר שקריאה שכולה מוקדשת להשפעה עלולה להחמיץ: הלבנה אינה רק משכפלת את החמה.

מבחינה מדעית אין זו כמובן הפיכת אור לחומר חדש. אנו מדברים בלשון סמל. אך מבחינה תופעתית ההבחנה עמוקה. אור חמה ואור לבנה אינם שוכנים בחוויה האנושית באותו אופן. החמה מגלה דרך קרינה ישירה. הלבנה מגלה בתוך החושך. החמה כובשת את הצל בשפע. הלבנה מלווה את הצל בלי לבטל את הלילה.

החמה אומרת: ראה.

הלבנה אומרת: אשאר עמך בזמן שהראייה קשה.

זו אחת הסיבות שמסגרת חוה קדמונה יכולה לקרוא את הגלות לא רק כגילוי מופחת אלא כזירה של נוכחות. היא מתארת את השכינה כמלכות דאצילות היורדת אל התודעה הנבראת, שוכנת בין הנבראים, מלווה את הגלות ומשיבה לזעקתם.

מתוך הגלות מתגלה האפשרות שההעלם עצמו ייעשה המקום שבו הליווי מתגלה.