במבט ראשון, מי שאין לו דבר משלו נראה כמי שאין לו מה לומר.

מתרחש בדיוק ההפך.

מלכות נעשית מסוגלת לדיבור משום שהיא מקבלת.

היא שמעה דבר שמעבר לעצמה.

לכן פותח הדיבור הנבואי שוב ושוב בקבלה.

בכך ניתנת לנו תיאולוגיה עדינה מאוד של ייחוד.

ביטול אינו מוחק את צורת הכלי.

הוא מטהר את תביעתו למקוריות עצמית.

האור מתקבל.

הביטוי הוא מיוחד.

משה הוא משה.

ישעיהו הוא ישעיהו.

ירמיהו הוא ירמיהו.

דוד הוא דוד.

אינך צריך להמציא אור חמה משלך כדי להיעשות לבנה.

אתה צריך לפנות אל האור.